לרוב האפליקציות יש קישור "שכחתי סיסמה". לוחצים עליו, מקבלים אימייל, מגדירים סיסמה חדשה, וחוזרים פנימה. זה חלק כל כך רגיל משימוש בתוכנה שהוא בקושי נרשם כבחירה תכנונית, עד שמשתמשים באפליקציה שנבנתה במיוחד כך שהקישור הזה לא יוכל להתקיים. ביטוי השחזור של Vaultine הוא מה שממלא את הפער הזה, והבנת איך הוא עובד מסבירה גם מדוע הפער קיים מלכתחילה.

מדוע אין איפוס סיסמה

לאפליקציית Vaultine אין חשבון, אין אימייל במערכת ואין שרת שמחזיק עותק של מפתח ההצפנה שלכם (ראו למה אפליקציית כספת ללא חשבון בטוחה יותר). המפתח שמבטל את נעילת הכספת שלכם נגזר מקוד ה-PIN או מהתבנית שלכם, אך ורק במכשיר שלכם, ואינו משודר לשום מקום. זו כל המהות של תכנון zero-knowledge: אף אחד מלבדכם אינו יכול לפענח את הקבצים שלכם, כולל Vaultine.

התוצאה הבלתי נמנעת היא שאיפוס סיסמה רגיל פשוט אינו אפשרי. איפוס סיסמה מחייב שמישהו, לרוב החברה, יחזיק דרך לאמת את זהותכם ולהנפיק פרט גישה חדש. מערכת zero-knowledge ויתרה במכוון על הכוח הזה. שכחתם את קוד ה-PIN שלכם בלי שום גיבוי אחר, ואין באמת אף אחד שיכול להחזיר את הגישה – לא נציג תמיכה, ולא מהנדס עם גישה למסד נתונים, משום שאין מסד נתונים שמחזיק במה שיידרש לכך.

מהו באמת ביטוי השחזור

כדי לסגור את הפער הזה בלי להכניס מחדש דלת אחורית בצד השרת, Vaultine מייצרת ביטוי שחזור בן 12 מילים במכשיר שלכם בפעם הראשונה שאתם מגדירים כספת. הוא משתמש באותה גישה כללית כמו ביטוי seed של ארנק מטבעות קריפטוגרפיים: מילון קבוע של מילים, המשולבות ברצף ארוך מספיק כדי שניחוש שלו לא יהיה מתקפה ריאלית, אך קצר מספיק כדי שאדם יוכל באמת לרשום אותו ולקרוא אותו בחזרה בצורה נכונה.

הביטוי נוצר פעם אחת, מקומית, ולעולם אינו עוזב את המכשיר אלא אם אתם מעתיקים אותו בעצמכם. המערכות של Vaultine לעולם אינן רואות אותו, שומרות אותו או מחזיקות דרך כלשהי לשחזר אותו. הוא מתפקד כמפתח גיבוי מנותק מהרשת בלבד: משהו שיכול לשחזר גישה בדיוק משום שהוא קיים מחוץ להישג ידו של כל שרת, פריצה או צו משפטי.

איך משתמשים בו

ביום-יום, ביטוי השחזור אינו עושה דבר; אתם מבטלים את נעילת הכספת עם קוד ה-PIN או התבנית שלכם כרגיל. הוא נכנס לפעולה רק אם אתם מגדירים את Vaultine במכשיר חדש לאחר שאיבדתם את הישן, או אם שכחתם לגמרי את קוד ה-PIN שלכם. הזנת 12 המילים הנכונות בסדר הנכון משחזרת את הגישה לכספת המוצפנת שלכם. אין ניקוד חלקי על קירבה: הביטוי משחזר את המפתח הנכון או שלא, באותה דרך שבה עובד ביטוי seed של ארנק קריפטו.

שמירה נכונה שלו (והטעויות שמבטלות זאת)

ביטוי השחזור מגן עליכם רק אם הוא נשמר בדרך שבה הוא אמור להישמר: מנותק מהרשת, מאובטח פיזית ונפרד מהמכשיר שעבורו הוא משמש גיבוי. טעויות נפוצות שמבטלות בשקט את כל המטרה:

  • צילום מסך. הוא מסתנכרן לספריית תמונות, אולי לגיבוי ענן, ומחזיר סוד שאמור להישאר מנותק מהרשת בחזרה לרשת.
  • אפליקציית פתקים. אותה בעיה, במיוחד אם אפליקציית הפתקים עצמה מסתנכרנת לשרת.
  • שליחתו לעצמכם באימייל. זה מכניס את הדבר היחיד שתוכנן לעולם לא לגעת בשרת ישירות לתוך מסד הנתונים של ספק אימייל.
  • שמירתו באותו מכשיר כמו הכספת. אם מכשיר גנוב או אבוד הוא בדיוק התרחיש שהביטוי נועד להגן מפניו, שמירתו שם מסכלת את המטרה.

נייר, במקום פיזי מאובטח, הוא פתרון לא זוהר ונכון. יש אנשים שמפצלים אותו בין שני מקומות ליתירות מפני שריפה או אובדן; זו החלטה אישית סבירה, ולא משהו ש-Vaultine יכולה לנהל עבורכם, שכן לעולם אין לה נראות למקום או לאופן שבו שמרתם אותו.

כנות לגבי הפשרה

את זה כדאי לומר בפשטות: קוד PIN שאבד וביטוי שחזור שאבד יחד פירושם קבצים שאבדו לצמיתות. אין תהליך ערעור. זו אינה מגרעת בתמיכה של Vaultine; זו אותה בחירה ארכיטקטונית ששומרת על הכספת שלכם מפני כולם, ומיושמת בעקביות, כולל לתרחיש שבו האדם שננעל בחוץ הוא אתם. מערכת שיכלה לשחזר עבורכם את הקבצים במצב הזה היא מערכת שבה מישהו אחר יכול היה גם כן, תחת הלחץ הנכון – וזו בדיוק התכונה שתכנון zero-knowledge קיים כדי להסיר.

בקצרה

ביטוי השחזור הוא הגיבוי היחיד שעובד בלי להכניס מחדש שרת שאפשר לפרוץ אליו או להוציא נגדו צו משפטי. שתים-עשרה מילים, שנוצרו במכשיר שלכם, שלעולם אינן משודרות לשום מקום, והדבר היחיד שעומד בין קוד PIN שנשכח לבין קבצים שאבדו לצמיתות. רשמו אותו פעם אחת, שמרו אותו במקום מאובטח ומנותק מהרשת, והפשרה שהופכת את Vaultine ל-zero-knowledge באמת מפסיקה להיות סיכון והופכת פשוט להרגל.

הגדירו את הכספת שלכם ואת ביטוי השחזור שלכם באתר vaultine.app – 10 הקבצים הראשונים בחינם.