קוד גישה על תיקייה, או הצפנה על קובץ
אלו שני מנגנונים שונים, וההבדל ביניהם משמעותי כשמשהו משתבש.
קוד גישה על תיקייה שולט במה שהאפליקציה מציגה לכם. אם האפליקציה היא הדבר היחיד שעומד בין מישהו לבין הקבצים, הרי שמי שמגיע לאחסון בדרך אחרת – חילוץ גיבוי, כלי פורנזי או מכשיר גנוב שאינו נעול – אינו נעצר על ידי קוד הגישה, מפני שהקבצים עצמם מעולם לא שונו.
אפליקציית Vaultine מצפינה כל קובץ באמצעות AES-256-GCM לפני שהוא נכתב, והנתונים המאוחסנים מפוצלים ומעורבלים כך שדבר בכונן אינו דומה למקור. המפתח נגזר מהתבנית או מקוד ה-PIN שלכם ולעולם אינו נשמר. שלפו את הכונן, חברו אותו במקום אחר והריצו עליו תוכנת שחזור: ללא הקוד שלכם אין שם דבר קריא שאפשר למצוא.
שתי תיקיות, או שתי תשובות מוכנות מראש
קוד הגישה השני של Privault פותח תיקייה שנייה, מה שיוצר אפקט דמה: מציגים את התיקייה הזו, ושומרים את השנייה פרטית.
אפליקציית Vaultine מפרידה בין שני התפקידים שהמנגנון הזה מאחד יחד. כספת Decoy Vault נפתחת בקוד שני ומציגה כספת שמילאתם מראש בקבצים לא רגישים, כך שאתם קובעים מה הצד השני יראה. כספת Duress Vault נפתחת בקוד שלישי, מציגה כספת ריקה ומוחקת לצמיתות את הכספות האמיתיות שלכם תוך כדי כך – למצבים שבהם הקבצים אסור שיישרדו כלל. לאחר מכן, כספת זו הופכת לכספת הראשית שלכם, כך שלא נותר מעטה ריק שיש להסביר. שתיהן תכונות Pro ושתיהן מוגדרות במכוון.
מכיוון ש-Vaultine דוחה כל קוד שאינה מזהה, הכספות במכשיר הן בדיוק אלו שיצרתם. כדאי לדעת זאת לגבי כל אפליקציית כספת: יש אפליקציות שגוזרות את המפתח ישירות מכל מה שמוקלד, מה שאומר שכל קלט פותח משהו – כולל כספת שמעולם לא יצרתם.
כספת אחת, ארבע פלטפורמות
Privault היא אפליקציית iPhone. אפליקציית Vaultine פועלת ב-Windows, ב-macOS, ב-iOS וב-Android, כך שאותה כספת נמצאת במחשב שבו המסמכים שלכם יושבים בפועל.




