מה באמת נמצא בתוך תמונה

פתחו כל תמונה ישר מהטלפון והתמונה עצמה היא רק חלק מהקובץ. סביבה עטוף בלוק של מטא-נתונים שהמצלמה כתבה באותו רגע: יצרן ודגם המכשיר, העדשה, הגדרות החשיפה, השנייה המדויקת שבה הופעל התריס, גרסת מערכת ההפעלה, וכאשר שירותי המיקום פעילים – קו הרוחב וקו האורך של המקום שבו עמדתם, בדרך כלל בדיוק של מטרים ספורים.

שום דבר מכל זה אינו גלוי בתמונה. הכול עובר עם הקובץ. שלחו את התמונה כקובץ מצורף לאימייל, שחררו אותה לתיקייה משותפת, פרסמו איתה פריט למכירה, וכל אחד מהשדות הללו עובר איתה.

הכלי שלמעלה קורא את הבלוק הזה החוצה ומציג אותו לפני שהוא מסיר דבר מה, כי המספרים הם הטיעון. המשפט "תמונה זו מכילה מטא-נתוני EXIF" הוא מופשט. זוג קואורדינטות שמובילות ישירות לדלת הכניסה שלכם – לא.

הסירו את הבתים, אל תבצעו דחיסה מחדש

יש שתי דרכים להסיר מטא-נתונים מתמונה, ורק אחת מהן נכונה.

הדרך הקלה היא לצייר את התמונה על גבי קנבס HTML ולשמור אותה שוב. המטא-נתונים נעלמים מפני שקנבס מעולם לא נשא כאלה. היא גם דוחסת מחדש את התמונה – סבב שני של דחיסת JPEG מאבדת נתונים על גבי זו של המצלמה – ומשמיטה את פרופיל הצבע המוטמע, כך שהקובץ "הנקי" גרוע יותר באופן מדיד מהמקור וצבעיו השתנו. רוב מסירי המטא-נתונים החינמיים עובדים כך, וזו הסיבה שהקובץ שתקבלו בחזרה הוא לעיתים קרובות בגודל שונה ומהווה תמונה מעט שונה.

הכלי הזה עושה את הדבר האחר. קובץ JPEG הוא רצף של מקטעי סימון; קובץ PNG הוא רצף של מקטעים; קובץ WebP הוא מכל RIFF. מטא-נתונים יושבים במקטעים ספציפיים הניתנים לזיהוי בכל אחד מהם – בלוקים מסוג APPn ב-JPEG, מקטעי eXIf, tEXt, iTXt, zTXt ו-tIME ב-PNG, ומקטעי EXIF ו-XMP ב-WebP. הסרתם היא עניין של מעבר על המבנה של הקובץ עצמו, דילוג על הבלוקים האלה והעתקת כל השאר ללא שינוי.

התמונה הדחוסה אינה מפוענחת לעולם. משמעות הדבר היא שנתוני התמונה בקובץ שתורידו הם סיבית-אחר-סיבית אותם נתוני תמונה בקובץ שסיפקתם – לא "זהים למראה", לא "איכות גבוהה", אלא זהים. ההבדל היחיד בין שני הקבצים הוא המטא-נתונים שיצאו החוצה.

מה איננו מסירים, ומדוע

שני דברים נשמרים במכוון, ושניהם מוצגים לכם עם תיבת סימון למקרה שאתם חולקים על כך.

פרופיל הצבע. פרופיל ICC מתאר באיזה מרחב צבעים הפיקסלים מיוצגים. טלפונים מודרניים מצלמים בטווח צבעים רחב, ותמונה בטווח רחב ללא הפרופיל שלה מתפרשת כ-sRGB רגיל ומוצגת באופן שגוי – בדרך כלל דהויה, לעיתים צעקנית מדי. הפרופיל מתאר את התמונה, לא את הצלם, ולכן הוא נשאר כברירת מחדל.

דגל הסיבוב, כשהתמונה זקוקה לו. טלפונים אינם מסובבים את הפיקסלים כשאתם מסובבים את המצלמה; הם שומרים את התמונה כפי שהחיישן ראה אותה וכותבים מספר EXIF יחיד שאומר איזה צד שייך כלפי מעלה. הסירו את המספר הזה והעותק הנקי יוצא על הצד בכל אפליקציה שמכבדת אותו. כשהתמונה שלכם מסתמכת עליו, הכלי הזה בונה מחדש בלוק מינימלי שמכיל ערך אחד זה ותו לא – ללא מצלמה, ללא חותמת זמן, ללא מיקום.

היכן זה משאיר את התמונות האחרות שלכם

ניקוי קובץ לפני שליחה פותר את חצי השיתוף של הבעיה. הוא אינו עושה דבר עבור התמונות שעדיין יושבות בגלריית המכשיר שלכם, ששומרות כל שדה שהכלי הזה בדיוק הסיר וקריאות לכל גורם שיש לו גישה למכשיר.

לשם כך קיימת אפליקציית Vaultine: כספת מוצפנת שבה קבצים ננעלים באמצעות AES-256-GCM במכשיר עצמו, נפתחים במציג פנימי מובנה במקום להיות מפוענחים החוצה לכונן, ונפתחים בתבנית או בקוד PIN במקום בחשבון. זה תפקיד שונה מעמוד זה – Vaultine מאחסנת קבצים, היא אינה עורכת את המטא-נתונים שלהם – אך שני החצאים של אותו אינסטינקט. תמונות שאתם משתפים מדליפות היכן הייתם. תמונות שאתם שומרים צריכות להיות נעולות.